Bava Metzia 68

Kapitel 68

א וחזר ואמר איני משלם מאי מי אמרינן מהדר קא הדר ביה או דלמא במלתיה קאי ודחויי. הוא דקא מדחי ליה
1 dann aber zurücktritt und sagt, er wolle nicht bezahlen; sagen wir, er sei zurückgetreten, oder aber blieb er bei seinem Worte und wollte ihn nur abweisen?
ב אמר הריני משלם ומת ואמרו בניו אין אנו משלמין מאי מי אמרינן מהדר קא הדרי בהו או דלמא במלתא דאבוהון קיימי ודחויי הוא דקא מדחו ליה
2 Wie ist es ferner, wenn er sagte, er wolle bezahlen, und gestorben ist, und seine Kinder später sagen, sie wollen nicht bezahlen; wie ist es nun: sagen wir, sie sind zurückgetreten, oder aber blieben sie beim Worte ihres Vaters und wollen ihn nur abweisen?
ג שלמו בנים מאי מצי אמר להו כי אקנאי כפילא לאבוכון דעבד לי נייח נפשאי לדידכו לא או דלמא לא שנא
3 Wie ist es ferner, wenn seine Kinder bezahlt haben; kann [der Eigentümer] zu ihnen sagen, er habe das Doppelte nur ihrem Vater zugeeignet, weil er ihm gefällig war, ihnen aber nicht, oder aber gibt es hierbei keinen Unterschied?
ד שילם לבנים מאי מצו אמרי ליה כי אקני לך אבונא כפילא דעבדת ליה נייח נפשיה אבל אנן לדידן לא או דלמא לא שנא שלמו בנים לבנים מאי
4 Wie ist es ferner, wenn er an die Kinderbezahlt hat; können sie zu ihm sagen, nur ihr Vater habe ihm das Doppelte zugeeignet, weil er ihm gefällig war, sie aber nicht, oder aber gibt es hierbei keinen Unterschied? Wie ist es ferner, wenn die Kinder an die Kinder bezahlt haben?
ה שילם מחצה מאי שאל שתי פרות ושילם אחת מהן מאי שאל מן השותפין ושילם לאחד מהן מאי שותפין ששאלו ושילם אחד מהן מאי שאל מן האשה ושילם לבעלה מאי אשה ששאלה ושילם בעלה מאי תיקו
5 Wie ist es ferner, wenn er die Hälfte bezahlt hat? Wie ist es ferner, wenn er zwei Kühe entliehen und eine von ihnen bezahlthat? Wie ist es ferner, wenn er von Teilhabern entliehen und an einen bezahlt hat? Wie ist es ferner, wenn Teilhaber [das Tier] entliehen und einer von ihnen bezahlt hat? Wie ist es ferner, wenn er es von einer Frauentliehen und an ihren Ehemann bezahlt hat? Wie ist es ferner, wenn eine Frau es entliehenund ihr Ehemann bezahlt hat? – Dies bleibt unentschieden.
ו אמר רב הונא משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו מאי טעמא חיישינן שמא עיניו נתן בה
6 R. Hona sagte: Es wird ihmaber ein Schwur auferlegt, daß essich nicht in seinem Besitze befindet, denn wir befürchten, er habe vielleicht ein Auge darauf geworfen.
ז מיתיבי המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון ואמר לו סלע הלויתיך עליו שקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו סלע היה שוה פטור
7 Man wandte ein: Wenn jemand seinem Nächsten [Geld] auf ein Pfand geborgt hat und das Pfand abhanden gekommen ist, und der eine sagt: ich habe dir darauf einen Sela͑geborgt, und es war nur einen Šeqelwert, und der andere sagt: nein, du hast mir darauf einen Sela͑ geborgt und es war einen Sela͑ wert, so ist er frei;
ח סלע הלויתיך עליו שקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו שלשה דינרים היה שוה חייב
8 wenn aber: ich habe dir darauf einen Sela͑ geborgt und es war nur einen Šeqel wert, und der andere sagt: nein, du hast mir darauf einen Sela͑ geborgt und es war drei Denarewert, so ist er schuldige.
ט סלע הלויתני עליו ב' היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו סלע היה שוה פטור
9 Wenn [der eine sagt:] du hast mir darauf einen Sela͑ geborgt und es war zweiwert, und der andere sagt: nein, ich habe dir darauf einen Sela͑ geborgt und es war einen Sela͑ wert, so ist erfrei;
י סלע הלויתני עליו שנים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו ה' דינרים היה שוה חייב
10 wenn aber: du hast mir darauf einen Sela͑ geborgt und es war zwei wert, und der andere sagt nein, ich habe dir darauf einen Sela͑ geborgt und es war fünf Denare wert, so ist erschuldig.
יא מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון
11 Wer schwört? Bei dem das Pfand sich befindet, damit nicht, wenn jener geschworen hat, dieser das Pfand hervorhole.
יב אהייא אילימא אסיפא ותיפוק ליה דשבועה גבי מלוה היא דהא קא מודי מקצת הטענה אלא אמר שמואל ארישא
12 Worauf bezieht sich dies: wollte man sagen, auf den Schlußsatz, so muß ja ohnehin der Gläubigerschwören, denn er ist es ja, der einen Teil der Forderung eingesteht!? Vielmehr, erklärte Šemuél, auf den Anfangsatz,
יג מאי ארישא אסיפא דרישא סלע הלויתיך עליו שקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו שלשה דינרין היה שוה חייב דשבועה גבי לוה הוא ואמור רבנן לשתבע מלוה שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון
13 nämlich auf den Schluß des Anfangsatzes: ich habe dir darauf einen Sela͑ geborgt und es war nur einen Šeqel wert, und der andere sagt: nein, du hast mir darauf einen Sela͑ geborgt und es war drei Denare wert, so ist er schuldig. Eigentlich sollte der Schuldner schwören, die Rabbanan aber bestimmten, daß der Gläubiger schwöre, damit nicht, wenn jener geschworen hat, dieser das Pfand hervorhole.
יד ואם
14 Wieso
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel